היוזמה של ‘קרן נחדל מעושק’ היא בהנחיית גדולי הפוסקים בדורות האחרונים ובעידודם המלא. הרעיון של קרן נחדל מעושק פונה לכל אלו החוששים כי עוון גזל רובץ על ראשם ה”י ולדאבונם אינם יודעים ממי גזלו כדי להחזיר לו את הגזילה. יתכן שאדם הזיק פעם לרכב חונה ואין לו מושג מי בעלי הרכב מפני שהוא כבר נסע מהמקום, או שלקח אבידה שלא כדין ועכשיו אינו יודע מי בעליה של האבדה, ויש עוד דוגמאות למכביר.
וכידוע מהספה”ק כי עוון גזל הוא עוון חמור עד מאוד, ואין לנשמה את מנוחתה הראויה עד שלא תינקה מעוון זה, ולפעמים אף צריכה הנשמה להתגלגל ולרדת שוב לעולם התחתון מתוך צער נורא ואיום, ומתוך סיכון שלא תקלקל יותר מהגלגול הקודם, וזה באמת לא פשוט.
אז מה עושה יהודי שיודע שהוא חייב כסף למישהו אחר, אך איננו יודע מי המישהו הזה? לכן יש את הפתרון של ‘קרן נחדל מעושק’. גדולי הרבנים ישבו על המדוכה ושקלו את הצדדים, וכך הגיעו לפתרון שכל מי שיש אצלו כסף לא שלו והוא אינו יודע למי הכסף שייך – יפקיד את הכסף בגמ”ח הלוואות.
כי אליבא דאמת שאלה זו כבר נידונה בימי חז”ל (ביצה כט), והתקנה שתיקנו חז”ל היה שיעשה בהן צרכי רבים, והיינו שיבנה בורות שיחין ומערות כדי להשקות את העולים לרגל במים, ובכך קיוו שהנגזל גם יהנה מהמים וכך ישיב את הגזילה. בעוה”ר כל זמן שאין ביהמ”ק קיים אי אפשר לעשות פתרון כזה, ולכן הפתרון הטוב ביותר הוא להפקיד את הכסף בגמ”ח, וכך ישמש לצרכי רבים, ומה גם ש’זכין לו לאדם שלא בפניו’, ובוודאי ניחא ליה לאותו נגזל שיעשו חסד עם הכסף שחייבים לו, וכך מונח הכסף בגמ”ח עד שיבוא אליהו ויגלה למי שייך הכסף.
